אם לא הגעתם לפוסט הזה דרך הקישור בדף הסרטון הזה, קראו תקציר על הנושא ועל הקונספט עליו הסרטון מושתת כאן

שני סוגי האימון הדומיננטיים והמפורסמים ביותר של קואוצ'ינג הם: אימון אישי(עבור אנשים פרטיים) ואימון עסקי(עבור שכירים ו/או יזמים) 1

הערת שוליים נועדה *לבסס* את הטיעון אליו היא מתייחסת, בעוד שקישור נועד *להבהיר* את הטיעון אליו הוא מתייחס.

הניתוח הזה יציג את הקואוצ'ינג בעיקר בהקשר לאימון אישי מטעמי נוחות, אך יש לציין כי חלק גדול מהרעיונות של הקואוצ'ינג שיוצגו כאן מיושמים באופן תדיר גם באימונים עסקיים.

הנחה בסיסית מאחורי דיון זה היא שקואוצ'ינג "מועיל לחברה" בהקשרים הרלוונטיים לדיון אם הוא::

  1. מבוסס היטב ומלמד דברים נכונים
  2. לא שרלטנות
  3. האימונים במצטבר נותנים יותר תועלת מאשר נזק

"אלי סבור שקואוצ'ינג זה שרלטנות לשמה"

הרבה טוענים זאת ויש לכך מגוון סיבות, חלק גדול מהם מיוצגים בהמשך הסרטון.

"שאין בסיס מוצק מאחורי ה"תורה" הזאת"

במקרה הזה, הטיעון הזה נובע מכך שהרבה קואוצ'ים מבטיחים שהם יובילו את לקוחותיהם להצלחה בתחום מסוים(אני אפילו מכיר אחד שהרחיק לכת ל *כל* התחומים) – כשהם עצמם בקושי למדו קואוצ'ינג במוסדות רלוונטיים(אם בכלל), ולא עברו את האתגרים שהם מנסים לעזור ללקוחותיהם לצלוח.

בנוסף קואוצ'ינג הוא תחום חדש יחסית שידיעות על קיומו הופיעו רק לפני כמה עשורים2, וקיימת דעה כי תחומים חדשים שממהרים לעשות מהם כסף הם כנראה "מומצאים"(כמו רעיונות "ניו-אייג' בולשיט"), וחסרי ביסוס לחלוטין.

"ושהיא נועדה לספק פרנסה לאנשי ה.. אני לוזר"

לפי נתונים שהתפרסמו מחלק מהארגונים המסמיכים מאמנים בארץ3, אימון אישי עולה 200-600 ש"ח לשעה ואימון עסקי עולה הרבה יותר. אז כן, מספיק למאמן לעבוד 20 שעות עם לקוחות בחודש באופן קבוע והוא "מסודר כלכלית".
לגבי ה "לוזר" – ראו פסקה ראשונה על טיעון הביסוס הקודם.

"על חשבון אנשי ה.. אני סופר לוזר שלא מעריך את כספו"

אלי מתכוון שאנשים אלו לא יודעים להעריך את ערך כספם ולמי/למה "ראוי ונכון" לתת אותו, ו"טיפשים" יותר מהמאמנים שלהם.

"וגם כדי שיוכלו לשטוף להם את המוח"

יש לפחות 2 דברים בקשר לקואוצ'ינג שעשויים להתפרש כניסיון לשטיפת מוח.

הראשון הוא ההבטחות המרחיקות לכת שקואוצ'ים מסוימים מבטיחים ללקוחותיהם, כאמור בפסקה הראשונה על הטיעון הביסוס.

זה עשוי לגרום ללקוחות לרצות להאמין שהאימון "יעבוד", וכך להאמין שהאימון עזר להם לאחר סיומו – גם אם למעשה כלום לא השתנה – וזה וראציה אחת של ההטיה הקוגנטיבית – "אפקט פלצבו".4

השני הוא שיש מצבים בהם המאמן מתייחס לאימון כאל טיפול פסיכולוגי בחלק מהזמן, ע"י ניתוח נפשי של המתאמן כדי להסביר לו איך להתגבר על קשייו הנפשיים וכו'.1

רק שיתכן כי לעיתים, ניתוח זה לא מבוסס על שום השכלה "אמיתית" בפסיכולוגיה, כי אין שום רגולציה ופיקוח על העוסקים בתחום במדינות רבות, כולל בישראל5, כלומר – המאמן לא צריך ללמוד כלום אבל עדיין יכול לבצע ניתוחים פסיכולוגיים באימון, ולומר כמעט כל מה שבא לו.

"ע"י קשקוש ה.. איך אתה יודע שהשיטה שלך הכי טובה? שנועד רק כדי שהמטופל יפסיק לחשוב בכוחות עצמו"

השאלה בציטוט, עשויה להתפרש כשאלה שאם נשאלת על ידי מאמן ללקוח – נועדה רק כדי שהלקוח יפקפק בצורת המחשבה שלו ויעדיף להאמין ל"שיטה" של המאמן.
כי יתכן שכאשר אדם נפגש אדם אחר במטרה ללמוד ממנו, זה מראש מציב אותו בגישה בה הוא ישמח לוותר על דעותיו כדי להאמין שהטיפול עזר לו. עצם הטרחה והתשלום גורמים לו לרצות להאמין בכך.

"אדם מנגד, סבור שקואוצ'ינג זה בסה"כ דרך חדשה לעזור לאנשים"

כלומר, אדם סבור שהתחום הזה נוסד ממטרות תמימות, לא מתיימר להוות פתרון קסם לכלום, ומנסה לעזור לאנשים בדרך יחודית(שתפורט בהמשך) ולמטרה יחודית(פיתוח אישי).

"המבוססת על שילוב של תורות אחרות"

מודה שכאן התקשיתי למצוא מקורות אמינים שיסבירו על מבוסס קואוצ'ינג, אבל לפי המקורות הכי פחות גרועים שמצאתי, קואוצ'ינג מבוסס על: פסיכולוגיה נרטיבית + ביהביוריזם + פילוסופיה + ייעוץ ארגוני.

"השוד נובע מכך שהתחום עדיין לובש חיתול, ולא כי מישהו צריך פרנסה"

כלומר, המחירים הגבוהים שגובים המאמנים(כנ"ל) נובעים מכך שהתחום חדש(כנ"ל). כמו שאייפון חדש עולה בממוצע הרבה יותר מאייפון ישן(בלי קשר לאם זה מחנות או יד שנייה).

"אלי: קואוצ'ינג משתמש באותם כלים של ה CBT"

הטיעון הזה נובע מכך ש:
א. הכלי המרכזי של CBT וקואוצ'ינג זהים: שינוי תפיסת המציאות של המטופל/מתאמן דרך שינוי כלשיהו שהמטפל/מאמן מעודד אותו לעשות. ב CBT זה לצרכים "קליניים"(כמו טיפול בחרדה ודיכאון)6, בעוד בקואוצ'ינג זה למען הקניית כלים להשגת מטרות והגשמה עצמית.7
ב. המרכיב ההתנהגותי ב CBT מבוסס על הביהביוריזם8 – בדיוק כמו תורת המיינסטרים של הקואוצ'ינג.

"הוא פשוט מעוות את המטרה של הטיפול"

כפי שהוסבר כנ"ל, הכלי המרכזי של ה CBT והקואוצ'ינג זהה, אבל המטרות של השניים האלו שונות בתכלית.

"ומשתמש בגישה של הפסיכולוגיה החיובית, שלאדם אין בעיה"

להבדיל מענפים אחרים בפסיכולוגיה, פסיכולוגיה חיובית עוסקת בטיפוח החזקות של בני האדם כדי להפוך למאושרים יותר, במקום להתמקד בטיפול בחולשות ה"בעייתיות".9
קואוצ'ינג נוקט בגישה זהה במהותה – הוא לא נועד להיות טיפול, אלא דרך לטיפוח כישורים של אנשים להם הם זקוקים לצורך מימוש עצמי.

"אלא הוא פשוט צריך פיליפינית.. להגשמת מטרותיו"

הכוונה היא שהקואוצ'ינג לא מתנגד לשימוש בדמגוגיה(פנייה לרגש) לצורך החדרת מוטיבציה ואולי גם כדי שהמתאמן יאמין במטפל וכנ"ל, יפסיק לחשוב בכוחות עצמו.
מאחר והדבר שמניע אותנו, מוטיבציה(ולא רצון), הוא בעצם שם לסוגים שונים של רגשות10, שתי הנ"ל תורמים משמעותית להשגת מטרת האימון – בין אם זה שהמאמן יקבל את המוטיבציה לה הוא זקוק כדי לכבוש את מטרותיו, או רק כדי שהוא "יחטוף" אפקט פלצבו בזמן שהמאמן צוחק כל הדרך אל הבנק.

"אף אחד לא צריך שמישהו ידבר איתו בסגנון קוצ'י מוצ'י כדי שיזיז את התחת שלו לעבר המטרות שלו"

הכוונה לכך שכאשר המאמן מדבר עם המתאמן, הוא משתמש בכריזמה דרך שיטה המכונה בתורת הקואוצ'ינג "הקשבה חיצונית"11, ומלמד את המתאמן לעשות זאת בעצמו.
מאחר וסוג האינטרקציה הזו נותן למתאמן את הבמה הנוחה ביותר להביע את עצמו מול עצמו והמאמן, היא מכונת "קוצ'י מוצ'י". ואלי טוען שזה בזבוז זמן, כי מה שמביא כל אחד למטרותיו זה המשמעת העצמית והמוטיבציה שלו, לא המחשבות שלו.

"מדובר במיומנויות בסיסיות של הזזת התחת שלך באופן עצמאי"

זה נאמר בעיקר כי יתכן כי ניסיון החיים של כל האנשים מחייב אותם לרכוש את מיומנויות כמו משמעת עצמית וריכוז – כבר בעודם תלמידים בבתי הספר, הם לא יכולים להתקדם בלי התכונות האלו.

"שכל אחד יכול ללמוד ולהתרגל אליהם יותר מהר משדונלד טרמפ עומד להשמיד את העולם, מבלי לשלם לקואוצ'ים"

מכיוון שהמיומנויות הנ"ל דורשות חזרה על פעולות פשוטות למדי, אלי טוען שאין סיבה שלא יהיה ניתן להתרגל אליהם דרך פרק זמן קצר מאוד, בגיל צעיר מאוד וגם עם אינטליגנציה נמוכה וכו'. מה שחשוב זה התמדה.

"אדם: קודם כל, יש הבדל בין אימון אישי ל CBT, כי כאן יש שימוש בפסיכולוגיה הביהביובריסטית, פילוסופיה וכו'"

תורת הקואוצ'ינג משלבת ידע וגישות מתחומים רבים. לדוגמה, יש אלמנטים באימון המיוחסים לפסיכותרפיה2, כי האימון כולל ריסון כעס12, המהווה סוג של טיפול פסיכותרפיה, וזה עצמו קשור לביהביוריזם, כי זה נעשה לאחר שהמטפל מספר סיפור הכולל את התנהגותו בעקבות אירוע מסוים.
והכלי המרכזי של ריסון הכעס בקואוצ'ינג הוא "בניית סיפור" ע"י שינוי הפרשנות של סיבות האירועים, כלי המגיע מהפסיכולוגיה הנרטיבית(שהיא עצמה סוג של פסיכותרפיה)13
קואוצ'ינג גם משתמש בסוג של ייעוץ פילוסופי, כדי לעזור למתאמן להתבונן ולהבין את מניעי התנהגותו ומחשבותיו. לדוגמה, מאמנים לעיתים מייעצים למתאמנים לשנות את הסביבה בה הם חיים, כי לסביבה שלהם יש השפעה קריטית על כל מה שהם נחשפים אליו בחייהם.

"מדובר בשילוב של מספר תורות קיימות"

כנ"ל, קואוצ'ינג משתמש בתחום מסוים כדי להקנות כלי ממנו, לדוגמה כמו טיפול בכעס(פסיכותרפיה), ע"י שימוש בסיפור ובנייתו מחדש(טיפול נרטיבי).
עקרון ה"הקשבה" של הקואוצ'ינג, שיוסבר בהמשך, מבוסס על עקרון בסיסי של כל תחומי הפסיכולוגיה, לפיו הקשבה למטופל והבנתו, היא המפתח להצלחה של הטיפול.14

"הרעיון דומה ל CBT, אבל עם גישה אחרת, כלים שונים, התנהגות שונה"

כנ"ל, בשתי המקרים המטרה היא לעזור ללקוח ע"י שינוי תפיסת המציאות שלו, אבל בדרכים המשתנות בין השתיים, והתוצאה בין השתיים היא השתקפות של השוני בגישות של הפסיכולוגיה הקלינית לבין הפסיכולוגיה החיובית.
אדם חוזר על כך כדי להדגיש שתורת הקואוצ'ינג מבוססת מספיק מבחינה מחקרית ובעלת מטרה הגיונית.

"שמתבטאת, אגב, בעיקר בגישת ה.. "הקשב!"

ההקשבה היא כלי מפתח באימון, כמו בטיפול פסיכולוגי. המאמן מקשיב למתאמן כדי להבין אותו וליצור איתו כימיה, ותוך כדי מלמד אותו את מיומנות ההקשבה, כדי שהמתאמן יקשיב לעצמו.
זה בא לעזור למתאמן להגדיר לעצמו את החזון שלו לחיים, המטרות שלו וכו'15 – ע"י זה שהוא לוקח הפסקות מ"מירוץ החיים"(המירוץ אחרי הרגשה טובה – נקרא גם "מירוץ ההנאה/עכברים")16, כדי להתבונן על מצבו בחיים.
כמובן שזה בא גם כדי ללמד את המתאמן להקשיב לאנשים אחרים, כי זה עוזר למתאמן להתגבר על קונפליקטים שיש לו בסביבה בה הוא חי11

"יש לדוגמה את רעיון שינוי הפרשנות לריסון כעס. כלומר, שינוי הפרשנות של מי שכועסים עליו עקב התנהגותו כדי לרסן את הכעס"

הרעיון הזה מבוסס על כמה דברים. הראשון הוא מה שמכונה "ניצחון-ניצחון", גישה המתוארת בספרו של סטיבן קובי, "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"(הוצאת אור עם, 1996).
גישה זו טוענת שכאשר אנחנו מנסים להגיע לאיזשהו הישג בחיים, חונכנו מגיל צעיר לחשוב שהמירוץ להישג זה הוא משחק סכום אפס עם שאר האנשים שרוצים להגיע לאותו הישג, דהיינו שהדרך היחידה לנצח זה על חשבון מישהו אחר, שמפסיד לנו.
אבל לפי הגישה הנ"ל, זה לא מחויב המציאות, ואפשר לחתור להישגים בגישה לפיה כל מי שמנסה להגיע להישג יכול "לנצח" – ע"י זה שכל המעוניינים בהישג כלשיהו עובדים ביחד(לפחות מבחינה מנטלית) כדי להגיע יחד לאותו הישג – או להיכשל ביחד – וכך להצליח יותר ביצירת קשרים חברתיים, הישגים טובים יותר בזכות עבודת הצוות וכו'.
הקואוצ'ינג טוען שמאחר וגישה זו עוזרת מאוד לשפר את יחסי האדם עם סביבתו, חשוב לאמץ אותה ולעשות זאת ע"י שינוי הפרשנות של התנהגות הסביבה של האדם, לפרשנות ש"מציגה" אותם באור חיובי.12
הקואוצ'ינג מבסס את עיקרון שינוי הפרשנות במודל אפר"ת, לפיו הפרשנות שלנו יוצרת את הרגש(כעס) שיוצר את התגובה(כעס שמעורר תגובות שרשרת של כעס). מכאן המסקנה ששינוי הפרשנות לכזו שמעוררת רגש חיובי במקום כעס תמנע את התגובה הקטלנית.
לצורך שינוי הפרשנות, משתמש הקואוצ'ינג במודל "4 שאלות"12, המזכיר את מודל השאלות של "שיטת העבודה" של המורה הרוחנית ביירון קייטי:
א. למה לדעתך הוא עושה את זה?
ב. האם זו עובדה או פרשנות?
ג. מה הפרשנות האלטרנטיבית?
ד. עד מתי אתה מתכוון להרוס לעצמך את החיים ולהמשיך לא לשנות פרשנות?

"אפשר לעשות זאת לבד, אך לא כולם מצליחים"

תורת המיינסטרים של הקואוצ'ינג מציינת שרוב האנשים חיים בסוג של "מירוץ"(בין היתר, מירוץ ההנאה כנ"ל), להספיק כל מיני דברים בקצב רצחני, ולכן אין להם זמן בכלל לשבת ולהתבונן על החיים שלהם, או במילים אחרות – להקשיב לעצמם.
אדם טוען שזה למה לא כולם מצליחים לעשות זאת לבד – הם שקועים בהטרדות והסחות יום-יומיות יותר מדי ולא מפנים זמן לעצמם לעשות את העבודה שהמאמנים "אמורים" לעשות עם המתאמנים.

"הקואוצ'ינג בסה"כ מקנה להם כלים לעשות זאת בעצמם"

כנ"ל, הקשבה, שינוי פרשנות, הצבת חזון ומטרות. בנוסף יש עוד 2 כלים חשובים17:
1. מס' דרכים לחשיבה יצירתית המאפשרת לפתור בעיות בדרך למטרות(כלי זה רלוונטי בעיקר לאימונים עבור עסקים ולא אנשים פרטיים)18
2. לקיחת אחריות – בתמצית, הכוונה היא לגרום למתאמן להרגיל את עצמו להסתכל על מה שהוא *כן* יכול להשפיע עליו(דהיינו, לדבר בשפה פרואקטיבית), במקום במה שהוא *לא* יכול להשפיע עליו(לדבר בשפה ריאקטיבית).19

 

"אין פה אינטרס של פיתוח תלות במאמן"

בתמצית, אדם כבר הסביר זאת קודם: הקואוצ'ינג נותן להם כלים כדי לעשות את מה שהם רוצים תוך זמן קצר7(, אחרי זה הם כבר לא אמורים להיות זקוקים לעוד אימון, שכן את הכלים האלו רוכשים(לפי תורת המיינסטרים של הקואוצ'ינג) באמצעות תרגול עצמאי.20
גם עקרון "לקיחת האחריות" משחק כאן חלק חשוב. לצפות שהמאמן יפתור בשבילך את הבעיות סותר את העקרון הנ"ל שהמאמן מלמד את המתאמן.

"אלי: קודם כל, זה שיש הבדלים מסוימים בין אימון ל CBT, המשמעות של זה היא כמשמעות ה.." *מתעטש*, "כי זה לא סותר את כל מה שטענתי"

כלומר, אין לזה שום משמעות.
הטיעונים של אלי שלא נסתרו על ידי אדם, הם שאין רגולציה על התחום ואין דרישות גבוהות, ולכן המאמנים יכולים להמציא "ניו-אייג' בולשיט" גם אם יש בסיס מחקרי לקואוצ'ינג במידה מסוימת, להשתמש בדמגוגיה ו"ליצור" אפקט פלצבו כדי שהאימון "יצליח".

"והדוגמה שהבאת היא בעיקר דוגמה לכמה קואוצ'ינג לא נאמן למה שהוא מתיימר, כי אין שום הוכחה מדעית ששינוי הפרשנות הזה עושה jack shit, או יעיל יותר מאפקט פלצבו"

בעוד שקל למצוא ברשת מחקרים מבוקרים המעידים על הנזק של כעס לבריאות הפיזית(ואפילו הנפשית) של האדם, אין למיטב ידיעתי ניסויים מבוקרים שמוכיחים שהסתכלות על אנשים מנקודת מבט אחרת באמת שיפר את הבריאות(ניסויים מבוקרים זה ניסויים שעוברים הליך סינון ארוך וביקורת עמיתים רבה.21
ההוכחות הקיימות, למיטב ידיעתי, הם עדויות אישיות, דהיינו, אנקדוטות. כפי שניתן לראות בתמונה הזאת(הממחישה טיעונים מרכזיים מהרפרנס מהפסקה הקודמת), אנקדוטות אינם הוכחות רציניות בתחום המדע, ושימוש באנקדוטה מהווה כשל לוגי.
בנוסף, רעיון שינוי תפיסת המציאות שהקואוצ'ינג חותר אליו מבוסס על הרעיון שבני האדם מתרגלים להבין את המציאות בה הם חיים על ידי הכנסת כל דבר במציאות ל"תבניות" הקיימות במוח שלהם.19 ואלי לא מבין על מה זה מבוסס.
לגבי אפקט פלצבו, זה כנ"ל טיפול ש"עבד", למרות שכלום לא באמת קרה(במקרה הזה, במובן של שיפור בריאותו הנפשית של המתאמן, למרות שהמתאמן לא באמת קידם את עצמו לעבר המטרות שלו לאחר האימון בכלל). כדי שטיפול יתקבל כחלק מהטיפולים הקונבציונליים, הוא צריך להוכיח שהוא עוזר יותר מטיפול שכל העזרה שלו נובעת מאפקט פלצבו.

"כולם יודעים להניע את עצמם. מה שחסר להם בד"כ זה מוטיבציה ומשמעת עצמית, לא הקשבה או ריסון כעס"

כולם יודעים להניע את עצמם כי כדי להניע את עצמך צריך בעיקר מוטיבציה, לאו דווקא מטרות וחזון. מוטיבציה היא רגש10, ולכן כדי לעורר אותה צריך פשוט לעורר רגש, מה שאפשר לעשות ע"י דברים פשוטים כמו מוזיקה.
לכן, לא בהכרח צריך כלים כמו הקשבה וריסון כעס כדי לגייס מוטיבציה להניע את עצמם, כי אמנם הגיוני לחשוב שהם יכולים "למחוק" רגשות *שליליים*(ש"מוחקים" את המוטיבציה לכעוס על עצמנו ועל אחרים), אבל לא לעורר רגשות *חיוביים* שמחזקים מוטיבציה
משמעת עצמית זה כבר עניין של איך לחזק מוטיבציה: הימנעות מהסחות דעת, בחירת סביבה מתאימה, שימוש בלחץ חברתי וכו'.

"בסוף מה שמניע אותם זה לעשות משהו, לא לדבר עם איזה קואוצ'"

פה ההתייחסות היא לעובדה הפשוטה שהליך האימונים עצמו הוא.. דיבורים ולא מעשים.
הטיעון הזה מושתת על ההנחה שרוב האנשים מתעניינים בשינויים מעשיים ולא "פנימיים"(רוחניים/נפשיים), ולכן ספק אם האימון בכלל רלוונטי למה שהם רוצים.

"את הכלים מקבלים בעיקר בעשייה עצמה"

הטיעון הזה מושתת על גישת המחקר המדעי, שמתייחס לראיות וניסויים כאל המבחן האולטימטיבי לקביעת נכונות של טענה, ולא לוגיקה.22 זוהי גישה אשר ידועה בפילוסופיה כאמפיריציזם23.
אז כנ"ל לגבי מה שאנשים צריכים ללמוד כדי להגשים את עצמם – הם צריכים ללמוד מניסוי וטעיה של דברים מעשיים, לדעתו של אלי, ולא מדיבורים ומחשבות באוויר כדי להקשיב לעצמם, לקבוע חזון, מטרות ולרסן את הכעס שלהם וכו'.

"כלומר, לומדים מלעשות את הדברים הכי מטופשים שניתן להעלות על הדעת"

הכוונה היא שהם עושים דברים מטופשים *בעיניהם*.
זאת כי אחת הדרכים ללמוד מישהו, זה לנסות משהו שהם לא רגילים אליו, או שנשמע להם מוזר במחשבה ראשונה וכו'.
לעשות דבר כזה עשוי להרגיש דבילי, בגלל ש"מה הסיכוי שזה יתן לי מישהו?". אבל לפעמים כשעושים זאת מגלים דברים מפתיעים.

"ולכן אין לכך כמעט שום ערך, פרט אולי לאיזושהי הרגשה טובה רגעית, שהם יכולים לחוות מתוך סוג של אפקט פלצבו, דהיינו האמונה שהאימון עזר להם כי הוא היה אמור לעזור"

אין לכך כמעט שום ערך כי השינוי צריך, לדעתו של אלי, להיות מעשי בלבד, ולא דרך הרצאות לא מבוססות/שיחות שהמאמנים עושים(לפחות אלו שפועלים בהתאם לתורת המיינסטרים של קואוצ'ינג).
על אפקט פלצבו כבר הוסבר מספיק כנ"ל, וזה הרגשה רגעית כי באיזשהו שלב המתאמנים עשויים להשלים עם העובדה שהם כלל לא התקרבו למטרותיהם.

הערות שוליים


1.
Kristal,Z. (2010) The Role of Reflection on Clients' Change in the Coaching Process. Unpublished Ed.D. dissertation, Teachers College, Columbia University

2.
Biswas-Diener, R. (2009). Personal coaching as a positive intervention. Journal Of Clinical Psychology, 65(5), 544-553.

3.
עידן סולומון, themarker, "התחרות העקובה מדם בתחום האימון האישי בישראל: השרלטנים חוגגים ו-80% מהמאמנים לא עוסקים במקצוע", 4.2.10

4.
גלעד דיאמנט, "פלצבו 1 – האפקט המתעתע", 6.7.12

5.
טלי חרותי סובר, הארץ, "דוקטורים ומומחים מטעם עצמם – כך תזהו (כולל הרשימה המלאה)"

6.
אוהד הרשקוביץ, מכון CBT, "מהו טיפול קוגניטיבי התנהגותי"

7.
Swartz, S. L., Prevatt, F., & Proctor, B. E. (2005). A coaching intervention for college students with Attention Deficit/Hyperactivity Disorder. Psychology In The Schools, 42(6), 647-656.

8.
מתן מיתר, טיפול התנהגותי(ביהביוריסטי)

9.
An Introduction to Positive Psychology. Wadsworth Publishing. עמ' 1–22, Compton, William C, 2005

10.
ד"ר חיה קפלן, המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי, "הכוונה עצמית ומוטיבציה", יוני 2014

11.
משה שרון, "בעיית קשב וריכוז ל 100% מהאוכלוסייה?"

12.
משה שרון, "להתעצבן פירושו"

13.
White, M. & Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. New York: WW Norton

14.
דותן קסטרו, אלכסון, "הקשבה בעולם של דיבור"

15.
משה שרון, "תוצאות רבותי תוצאות"

16.
מחקר: Beyond the hedonic treadmill: Revising the adaptation theory of well-being.

17.
מחקר: BMC Psychiatry, European consensus statement on diagnosis and treatment of adult ADHD: The European Network Adult ADHD

18.
משה שרון, "חשיבה יצירתית שיטתית"

19.
משה שרון, "לברוא את המציאות"

20.
Field, S., Parker, D. R., Sawilowsky, S., & Rolands, L. (2013). Assessing the Impact of ADHD Coaching Services on University Students’ Learning Skills, Self-Regulation, and Well-Being. AHEADAssociation on, 26(1), 67-81.

21.
גלעד דיאמנט, "המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!", 6.9.2012

22.
Science Council, "Our definition of science"

23.
בספר "הזמנה לפילוסופיה" מאת יובל שטייניץ, זמורה ביתן, 1987, עמ' 22 – כך אמפיריציזם מוגדר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s